הגדרת מעבד על פי

מושגים בסיסיים במיקרו-מעבדים מהירות שעון או תדר עבודה: בכל מעבד ישנו מתנד היוצר אות שעון. אות זה מווסת את קצב פעולת המעבד. ככלל, ככל שמהירות השעון גבוהה יותר כך המעבד מהיר יותר, אם כי אין זה הפרמטר היחיד הקובע את מהירות המעבד.
פעולת ומבנה המעבד
 
כל מעבד מורכב ממספר יחידות המבצעות פעולות שונות. במעבדים מודרניים המבוססים על שיטת צינור עיבוד נתונים (Pipeline), כל אחת מיחידות אלו פועלת בנפרד.
 
לצורך ביצוע פקודה בודדת המעבדים משתמשים באחד מהסטים של הפעולות הבאות (תלוי במעבד):
 
אפשרות א':
 Fetch - חישוב כתובת הפקודה הבאה לביצוע, וקריאת הפקודה הבאה לביצוע מהזיכרון.
 Decode - פיענוח הפקודה, והבאת ערכי הרגיסטרים בהם הפקודה משתמשת.
 Execute - ביצוע הפעולה האריתמטית/לוגית שהפקודה דורשת באמצעות ה-ALU. במקרה שהפקודה היא פקודת חישוב, כאן מתבצע החישוב. במקרה והפקודה היא פעולת קריאה/כתיבה בזיכרון, כאן מחושבת הכתובת של הנתון בזיכרון. במקרה של
                        פקודת הסתעפות (Branch/Jump), כאן מחושב קיום התנאי להסתעפות, ומתבצעת ההחלטה האם להסתעף, או לא.
 Memory - קריאה/כתיבה של נתון בזיכרון, במקרה של פקודת קריאה/כתיבה בזיכרון.
 Write Back - כתיבת תוצאת החישוב משלב הExecute או תוצאת הקריאה משלב הMemory אל רגיסטר היעד.
 
אפשרות ב':
 חישוב הכתובת בה נמצאת הפקודה הבאה
 קריאת הפקודה הבאה לביצוע מהזיכרון
 פיענוח הפקודה: בשלב זה המעבד מפענח מהי הפקודה שצריכה להתבצע, איזו יחידת ביצוע להפעיל ואילו משתנים מעורבים. במעבדים בעלי ארכיטקטורת CISC, פקודת אסמבלי בודדת עשויה להפוך בשלב הפיענוח למספר פקודות פנימיות של המעבד.
 חישוב: בשלב זה קוראים ערכים מהזיכרון במידה וצריך (במעבדים מסוימים הקריאה מהזיכרון נחשבת לשלב נפרד), ובהתאם לסוג הפעולה מופעלת יחידת החישוב המתאימה של המעבד לביצוע הפעולות האריתמטיות והלוגיות הרלוונטיות.
 כתיבה חזרה לזיכרון: הערך המחושב נכתב למקום אחסון התוצאה.
 
 יחידות המרכיבות את המעבד
 
במיקרו-מעבד כל היחידות השונות יושבות על אותו השבב, והחלוקה ליחידות קיימת רק בשלב התכנון. החלוקה ושמות היחידות שונות במעט ממעבד אחד למשנהו, אבל מעבדים מודרניים מורכבים בדרך-כלל מהיחידות הבאות:
 
יחידות הקיימות בכל מעבד
 אוגרים (Registers או "רגיסטרים"): כל אוגר הוא יחידה אחת של זיכרון פנימי מהיר ביותר הנמצא לרוב בתוך יחידת העיבוד המרכזית של מחשב אשר מאפשר אחסון ערכים, בדרך כלל זמנית, עבור פעולות בסיסיות שונות מסט הפקודות של המעבד (חיבור, חיסור, והשוואה).
 יש מעבדים בהם האוגרים הם ייעודיים, כלומר פעולות מסוימות מוגבלות לאוגר או אוגרים מסוימים, ולעומתם מעבדים אחרים (בדרך כלל מסוג RISC) בהם לכל האוגרים פונקציונליות זהה.
 יחידת בקרה: יחידה האחראית על שלבי הקריאה והפיענוח של פקודות.
 יחידה אריתמטית-לוגית (ALU): יחידה זו מבצעת פעולות במספרים שלמים (חיבור, חיסור, השוואה) ופעולות לוגיות שונות (כדוגמת שער לוגי NAND, NOR, NOT, וכדומה). היחידה נחשבת ללב המעבד, ויעילותה היא החשובה ביותר בביצועי המעבד כולו.
 
יחידות נפוצות הקיימות במעבדים מסוימים אך לא בהכרח בכל המעבדים
 זיכרון מטמון: זיכרון מהיר במיוחד, המותקן על המעבד. יש מעבדים בהם זיכרון המטמון מוגבל לפקודות בלבד, אחרים בהם המטמון משותף לפקודות ונתונים, ואחרים בהם יש מטמונות נפרדים לקוד ולנתונים. נהוג לסווג את זיכרון המטמון הבנוי על שבב המעבד לשלושה סוגים. 
יש מעבדים ללא מטמון, או עם חלק אך לא כל סוגי המטמון המתוארים: L0: המטמון המהיר ביותר, אך גם המוגבל ביותר בגדלו. בדרך כלל פועל בקצב השעון של המעבד עצמו.
 L1: מטמון פחות מהיר וגדול יותר מ-L0
 L2: מטמון מהיר פחות וגדול יותר מ-L1. בשבבים מרובי מעבדים, לפעמים מטמון L2 משותף למספר מעבדים.
 
יחידת ניבוי קפיצות: בשפת האסמבלי ישנן פקודות קפיצה המורות למעבד לעבור לביצוע פקודה בכתובת מסוימת שאינה בהכרח הכתובת הבאה בזיכרון. פקודות קפיצה אלו הן ברובן מותנות, כלומר: הקפיצה תבוצע רק אם תנאי מסוים יתקיים.
                             כדי שניתן יהיה לקרוא ולפענח את הפקודה הבאה לפני שידוע אם התנאי אכן מתקיים או לא, המעבד מנסה לנחש האם הקפיצה תבוצע.
 יחידת נקודה צפה (FPU): יחידה זו מבצעת פעולות במספרים ממשיים. במעבדים ישנים (לדוגמה 80386), לא הייתה במעבד יחידה כזו והיה צורך בשבב חיצוני שיבצע את הפעולות במספרים ממשיים. כיום זהו חלק אינטגרלי מהמעבד עצמו.
 בקר אפיק נתונים: אפיק הנתונים (bus) הוא האמצעי המקשר בין המעבד לבין הזיכרון וההתקנים החיצוניים במחשב. לצורך סינכרון התקשורת באפיק הנתונים יש צורך בבקר (controller) שתפקידו לווסת ולפקח על התעבורה באפיק.
 בעבר גם יחידה זו הייתה בשבב נפרד וכיום זהו חלק מהמעבד עצמו. יחידה זו הייתה צוואר הבקבוק של המעבד, בגלל שהקריאה והכתיבה לזיכרון היו נמוכים באופן משמעותי ממהירות המעבד עצמו, והוא היה צריך להמתין מחזורי שעון על מנת לבצע את הקריאה.
 עם ההתקדמות הועלתה מהירותו ובמעבדי פנטיום 4 החדישים היא עומדת על 1066 מגה-הרץ. שהיא כשליש ממהירות המעבד עצמו. תפקידו של זיכרון מטמון L2 הוא לגשר על הפער בין מהירות המעבד למהירות הערוץ.

צור קשר

'

'

דלג לתוכן מרכזי